אבי ואמי היו בשנות ה 40 המוקדמות לחייהם בשנת 1969, באותה שנה שעברנו לשיפור הדיור הגדול בקו-אופ סיטי בתוך ברונקס. אחי ואני היינו בני עשרה.

כשהסתיימה כמה שנים מאוחר יותר, היו בקו-אופ סיטי יותר מ -15,000 דירות, רובן בעלות יתר מפוזרות על פני 300 דונמים ביציים בעבר שהיו כבר פארק הפנאי של חופש-חופש. בתוך כמה שנים נראה היה שבתי הספר של הרשת ומתקני הקנייה. מרבית דיירי העיר קואופ היו עובדי מעמד הפועלים ועובדי מדינה, שנלקחו לא פעם ממקום אחר ברובע. סובסידיות ישירות ומוטות הפכו את דירותיהם החדשות ליקרות יותר. Sadaqah Jariyah

אחי ואני יצאנו לאוניברסיטה בתוך עשור. הורינו נשארו עד שנת 1990, לאחר שפרשו, עזבו לפרברי ניו ג’רזי הביקורתית ושיקמו את חייהם ברחבי פעילויות האמצע האזרחי הוותיק בשכונה. אבל רבים מבני גילם נשארו בעיר קואופ, ודווקא הצעירים השונים שאחי ואני גדלנו אצלם נשארו אצל אבא שלהם ואמא שלהם, או בירושה דירות בזמן שאבא ואמא שלהם נפטרו.

עבור ערימות של בני אדם כמו אבי ואמי, קואופ סיטי הפכה ל”קהילת פרישה בהחלט מתרחשת “, המכונה בנוסף NORC. הניצולים בדורם שנשארו ממוקמים, שהתקדמו כעת הרבה לעידן העתיק, זכו למעמד של מעגל קרובי משפחה, חברים, מפעלים שכונתיים מוכרים ומספר הצעות חברתיות כדי לשמר אותם. התופעה של בית האבות הפתוח הזה שהתהווה כאן באמצעות פיתול הגורל ניכרת כבר יותר מעשור. ה”ניו יורק טיימס “כתב על כך כדרכים עוד בשנת 2002. (1)

בניו יורק, Medicaid תשלם עבור המון מהשירותים שבני האדם רוצים. לכמות שמדיקייד היא תוכנית טיפולי כושר ברווחים נמוכים, זה לא תמיד מפתיע. אולם מה שמייחד את התרחיש של ניו יורק הוא שמדייקייד מכסה לעתים קרובות אפילו את השירותים שאין להם קשר טוב עם טיפול בכושר כפי שהרוב מכירים בכך. בספרות אודות יוזמת “בתי הבריאות”, שהוצגה בשנת 2012, הגדירו מנהלי הרפואה של המדינה את המאפיין של “מפקח על הטיפול”, גבר או אישה המתאמים את מי שרואה את רצונו של האדם בכושרו הרפואי, ההתנהגותי והסוציאלי. התיאוריה היא כי בעזרת הקפדה על כך שאנשים יוכלו לגור באופן עצמאי בבתיהם האישיים, מדיקייד חוסכת מזומנים בדמי הבראה, נסיעות באמבולנס, ביקורים חוזרים אצל רופאים ובעיקר טיפול בבית אבות.

ההיבט הזהה מתרחש באזור הכושר האינטלקטואלי. לפני מספר שנים, ניו יורק האיצה את ביטוח Medicaid כדי לספק דיור לאנשים עם זיהום אינטלקטואלי. בנוסף ליישום בתי הבריאות, ניו יורק מציעה בנוסף דיור “תומך” המשלב דיור ממומן עם מספר הצעות, המורכבות בין היתר מדעיות, אך בנוסף משפטיות, קריירות ואקדמיות. להרחיק את בני האדם מהרחובות ולהבטיח שהם ייקחו את התרופות שלהם ויקבלו אוכל רגיל, התיאוריה אומרת, ובטווח הארוך תשמור כסף על מיון וחיובים אחרים לטיפול חריף.

ברנדה רוזן, מנהלת חברת קומון גראונד, המפעילה בניין מגורים תומך המכונה “ברוק”, הודיעה ל- NPR: “אתה מבין, אנחנו כחברה משלמים שמישהו יהיה ברחובות.” (2) ומפקח הכושר היוצא של מדינת ניו יורק פרסם מאמר בדצמבר 2013 וטען ששירותי דיור ותמיכה הם מהותיים לבריאות, ולכן על Medicaid לעזור לסייע להאשמות.

האומה יכולה להיות על הסיפון, אולם הוויכוחים החסרים בתוכניות אלה לא הצליחו להתקדם עם הרשויות הפדרליות, שלרוב חולקות את מדינות מחירי Medicaid עם המדינות. הכספים לא ישלמו עבור הצעות הדיור הללו, לאור שהדיור אינו שירותי בריאות. ברוס וולדק, שניהל בעבר את התוכניות הפדרליות של מדיקייד (ומדיקר), הצהיר כי “מדיקייד נועד להיות ביטוח רפואי רפואי, ולא כל בעיה שיש למישהו היא בעיה בטיפול בכושר.” (2)

זה אמיתי. לא כל טיפול המביא לבריאות טובה יותר הוא טיפול רפואי. תזונה טובה, שיש זמן ומקום לישון לילה שלם, וכניסה לאוויר נוח ומים הם קריטיים לבריאות, אולם איננו מצפים שביטוח בריאות רפואי ישלם עבור דברים אלה. הענקת דיור לאנשים הזקוקים לכך היא מה שהיינו מכנים עבודה סוציאלית והרוב אינם רואים בעובדים סוציאליים ספקי שירותי בריאות.

אבל פחות מסובך להיעזר בתמיכה פוליטית במתן טיפולי כושר – עם תמונת אורות אמבולנס מהבהבים ומומחים מקצועיים לבושים בלבן – מאשר בדיור מגובה לזקנים מבוגרים או נכים, בעיקר נכים נפש. אז זה פשוט יותר לממשל של מושל אנדרו קוומו להכין שירותים אלה מתחת לתווית של בתי בריאות. הם אינם בתים בשום יחס

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *